בס"ד כסלו התשע"ד
ערן משה מרגלית, משכן שלום
הצורך לפייס את חברו ולהסביר לו את מעשיך – לפרשת ויצא
בפרשת ויצא, יוצא יעקב לחרן, שם נושא לנשים את לאה ורחל ועובד את צאנו של לבן אביהם. עם הולדת יוסף מבקש יוסף לחזור לארץ כנען ומסכם עם לבן את האופן בו יקבל את שכרו: קבלת הצאן בעל מראה מיוחד, כגון 'עקודים' 'נקודים' ו'טלואים' אשר יוולדו מכאן ואילך.
בעקבות הסכם זה זוכה יעקב לברכה רבה, ברכה אשר גורמת לטענות עליו מצד בני לבן (עיין בראשית לא א) ולשינוי היחס של לבן – "וירא יעקב את פני לבן והנה איננו עמו כתמול שלשום" (שם ב), אז מתגלה ה' ליעקב ומצווה אותו:
וַיֹּאמֶר ה' אֶל יַעֲקֹב שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ וְאֶהְיֶה עִמָּךְ.
לאחר כל זאת, היינו מצפים שהכתוב יספר כי יעקב מיד יוצא עם משפחתו חזרה לארצו.
אולם לפני כן מתארת התורה (שם ד- יג):
וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב וַיִּקְרָא לְרָחֵל וּלְלֵאָה הַשָּׂדֶה אֶל צֹאנוֹ: וַיֹּאמֶר לָהֶן רֹאֶה אָנֹכִי אֶת פְּנֵי אֲבִיכֶן כִּי אֵינֶנּוּ אֵלַי כִּתְמֹל שִׁלְשֹׁם וֵאלֹהֵי אָבִי הָיָה עִמָּדִי: וְאַתֵּנָה יְדַעְתֶּן כִּי בְּכָל כֹּחִי עָבַדְתִּי אֶת אֲבִיכֶן: וַאֲבִיכֶן הֵתֶל בִּי וְהֶחֱלִף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים וְלֹא נְתָנוֹ אֱלֹהִים לְהָרַע עִמָּדִי…וַיַּצֵּל אֱלֹהִים אֶת מִקְנֵה אֲבִיכֶם וַיִּתֶּן לִי… אָנֹכִי הָאֵל בֵּית אֵל אֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ שָּׁם מַצֵּבָה אֲשֶׁר נָדַרְתָּ לִּי שָׁם נֶדֶר עַתָּה קוּם צֵא מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת וְשׁוּב אֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתֶּךָ:
ורק לאחר שיעקב שומע מנשיו שגם הם מרגישות נכריות בבית אביהן וגם הן שותפות לתחושת הניצול של לבן, הוא קם ועוזב לארץ כנענן (כאמור שם מפסוק יד ואילך).
יעקב רואה צורך להסביר ולפרט לנשיו מדוע הוא מתכוון לחזור כעת לארצו ומשפחתו, וכלשון הרמב"ן (שם בפסוק יג):
אנכי האל בית אל יספר יעקב לנשיו כל מה שאמר לו מלאך האלהים בחלום, כי הכל פיוס להם שתלכנה עמו.
אמנם לכאורה לשם מה יש צורך בפיוס זה ובנטילת רשות זו? הרי הצורך לעזוב ברור ובפרט לאחר שה' צווהו על כך, וכי יעלה על הדעת שיעקב יתחשב בדעה שונה ולא יקיים את רצון ה'?!
אלא שמכאן למדים אנו יסוד חשוב בהנהגת בני אדם בכלל, ובני ביתו בפרט, גם שלך הדברים ברורים, גם שההכרעה כבר נפלה – אין זה מסיר את האחריות לבוא לצד השני לדבר עימו ולהסביר לו את הדברים ולרצותו.
כשזאת הגישה מצדך, אף הצד השני מתרצה ומוכן ללכת עמך.