בעזרת השם
מהי שיחה זוגית
שיחה זוגית היא שיחה מתוכננת מראש ובה משוחחים בני הזוג על נושאים שונים, כגון: שיתוף בחוויות שכל אחד מבני הזוג עבר, הבעת רגשות ומשאלות, דיון על הצרכים והרצונות של כל אחד מבני הזוג וכיצד ניתן להתנהל במידה וקיימת סתירה ביניהם (בחוברת 'הזמנה לשיחה זוגית' מופיעים הנושאים והצעה לנושאים נוספים).
מטרתה להשמיע ולשמוע, לגלות וללמוד, לצמוח ביחד, לחזק את הזוגיות ולבנות את האחדות שבין בני הזוג.
למה חשוב לקיים שיחה זו? למה השיחות אשר מתקיימות בין בני הזוג לאורך היום אינן מספיקות?
הקשר בין בני זוג מתקיים ומתגלה בצורות שונות: במחשבות ורגשות האחד כלפי השני, בדיבור איש לרעהו ובמגע פיזי ואינטימי.
אין ספק שלדיבור ולשיחה המגלים את מחשבותינו ומעצימים אותם, קיימת חשיבות רבה בבניית הקשר וחיזוקו, משום כך קיימת חשיבות לדיבור ושיח נכון ומיטבי בין בני הזוג.
במהלך היום בני הזוג מדברים ומשוחחים בנושאים שונים סביב התנהלות חייהם המשותפים, ענייני הבית, הילדים, העבודה ועוד. ניתן לומר שזאת היא ה'סביבה הטבעית' שבה אנו פועלים, ואכן במילה קטנה המבטאת אהבה או הערכה ניתן להעניק עולם ומלאו לבין הזוג (וכן ח"ו להיפך).
יחד עם זאת, פעמים רבות אותן שיחות (שלרוב הם עיקר התקשורת בין בני הזוג) עוסקות בצדדים ה'טכניים' של הבית, משום כך קיימת חשיבות לקיומה של שיחה זוגית שתכליתה לתת מקום לעיסוק בשיתוף פנימי יותר, בהתבוננות על מה שאנו חווים ועושים, בסקירה המקיפה את דרכינו, בשיחה בה מעלים נושאים, לא בעת ההתרחשות עצמה – שאז לעיתים אנו מאוד טעונים רגשית, אלא ממרחק שמאפשר שיחה פחות רגשית ועוד.
חשיבות קיומן של שיחות אלו בולטת במיוחד בתקופה הראשונה של הנישואים, תקופה בה בני הזוג לומדים להכיר אחד את השני, אך החשיבות קיימת גם אצל זוגות הנשואים שנים רבות, ואדרבא שיחות אלו מובילות להתחדשות והעמקה בקשר, ובפרט שיחות שמתקיימות על רקע של הערכות והתייחסות לשינויים בזוגיות ובמשפחה (למשל עם לידה של ילד נוסף; למשל עם יציאה של אחד הילדים מהבית; שינויים בעבודה).
מתי והיכן ומה משך זמנה
שיחה זוגית יכולה להתקיים מידי יום, בזמן או בעיתוי מוסכם (למשל במהלך ארוחת הערב; לאחר שהילדים הלכו לישון) למשך זמן קצר, אמנם על מנת לאפשר שיחה נינוחה ולמשך זמן ארוך יותר, יש לתכנן זמן שבו מתפנים לשיחה.
יש זוגות שקובעים יום קבוע במהלך השבוע לשיחה, ויש שקובעים אחת לתקופה. נראה שקשה לקבוע כללים קבועים, שכן הצורך משתנה מזוג לזוג ואף ביחס לאותו זוג, אינה דומה השנה הראשונה לנישואים שחשוב להרבות בזמן איכותי לשיחה, ובין זוג הנשוי שנים רבות.
העיקר הוא להאמין בחשיבות למצוא את הזמן להתפנות לקיום שיחה בשקט ובלי הפרעות, ולא לתת למרוצת החיים לדלג על קיומה (כמו שיש לנו זמן לעשות קניות; זמן לאכול; זמן לקחת ילד חולה לרופא, כך יש לנו זמן לדאוג להזנת ורפואת הזוגיות…).
השיחה אינה צריכה לבוא רק בעיתות מצוקה או משבר, על מנת לפתור בעיות ו'כיבוי שריפות', אלא כדבר שבשגרה, וכך יכולים לעסוק במכלול רחב יותר של נושאים, וכפי שבנויה החוברת 'הזמנה לשיחה זוגית'.
חשוב לתכנן מראש את הזמן לפגישה ולהיות פנויים לה, כשם שלפגישה עסקית חשובה אנו מתכוננים, ויודעים לכבות את הפלאפון ו/או לומר שלא להעביר אלינו כעת שיחות, כך גם לפגישה זוגית.
כמו כן ניתן להשפיע על אווירת השיחה ביצירת אוירה נעימה, כגון: הכנת דבר מאכל אהוב, קניית פרח שיעמוד על השולחן, שיחה בטיול רגלי, ישיבה במקום נעים מחוץ לבית.
בנוסף, הידיעה בדבר קיומה של השיחה, יוצרת רוגע בנפש והיא מאפשרת דחייה של העלאת דברים לזמן השיחה. לדוג': משהו מבן הזוג התנהג בצורה שפגעה בי, לא תמיד נכון בזמן הארוע לפתוח את העניין, אך בזמן השיחה אפשר לדבר על התחושה ועל הציפיות לתיקון המצב בצורה שקולה ומיטבית.
על מה מדברים ועל מה לא מדברים
פעמים רבות בני זוג שואלים את עצמם על מה מדברים ועל מה לא, האם יש דברים שאין טעם לדבר עליהם, האם יש דברים שכדאי ורצוי לא לדבר עליהם.
נראה לומר שהשאלה אינה 'על מה מדברים' אלא בעיקר 'איך מדברים', כמעט כל דבר ניתן לומר, במידה והוא נאמר בזמן הנכון ובדרך הנכונה, ובעיקר צריך לשקול האם הדברים יביאו תועלת או לא.
לאור זאת נתייחס למספר עניינים בין בני זוג:
א. פניות לשיחה
ודאו כי בן/בת הזוג פנויים לקיומה של השיחה. אם קבעתם לפני שבוע זמן וקרו דברים שכעת מפריעים או שאחד מבני הזוג מבקש לקיים שיחה בנושא שחשוב לו לדבר עליו, ודאו שבן הזוג לא מוטרד ממשהו ושדעתו אינה מוסחת. ניתן לשאול בצורה פשוטה: "אני מעוניין שנשוחח, את/ה יכול/ה להקשיב לי עכשיו?"
אם התשובה היא "לא", חפשו ביחד זמן מתאים, כך יש סיכוי לשיחה מוצלחת.
ב. דיבורים של אהבה
ידועה הבדיחה על זוג שנשוי זמן רב שמגיע לרב, האשה טוענת בפני הרב שבעלה לא אוהב אותה, פונה הרב אל האיש ושואל אותו: "אתה אוהב את אשתך?". עונה האיש: "בוודאי". שואל הרב: "אז למה אתה לא אומר לה?". עונה האיש: "אמרתי לה לפני החופה ומאז לא השתנה דבר…".
את הרגשות יש לבטא, לומר האחד לשני כמה אנו אוהבים; כמה אנו מאושרים; כמה אנו מעריכים מעשים שהשני עשה, שטוב לי להיות לידך ועוד.
כמובן שמעבר למילים יש את המנגינה – צריכים לומר את הדברים מתוך חמימות ולא מתוך קרירות.
ובאמת אין צורך להמתין עם דיבורים מסוג זה לשיחה זוגית, אבל בהחלט שיחה זוגית היא הזדמנות לתת ביטוי בפה לאותן רגשות.
ג. על בקשות, ציפיות וביקורת
בני זוג באופן טבעי במהלך היום מבקשים בקשות זה מזה, "תבוא/אי", "תעשה/י" "אל תעשה/י", "תעזור/י". חלק גדול מהבקשות לא דורשות שיחות והסברים, אמנם ככל שמדובר בבקשה שתובעת יותר מהשני, כך יש צורך גדול יותר מהצד המבקש להסביר למה הדבר חשוב ומשמעותי לו, ומנגד הצד שהתבקש – במידה והדבר קשה לו או לא מתאים לו, נדרש להסביר מדוע.
בחוברת 'הזמנה לשיחה זוגית', ייחדנו מקום לדיבור זוגי בנושא של בקשות וויתורים בפרק "מי מוותר למי".
בד"כ הבעיה מתחילה, שקיימת ציפיה שלא מתממשת, לדוגמא: "הייתי רוצה שאישי יפסיק לאחר…"; "הייתי רוצה שאשתי תתחיל לשטוף כלים בבית".
יש מצבים שאחד מבני הזוג מגיע אל הנישואים עם ציפיה (למשל לדבר שכך היה רגיל בבית הוריו, שכך ראה אצל החברים…). הדברים כל כך ברורים לו, שהוא כלל לא מבין שיש צורך לבדוק מה חושב על כך הצד שני (שייתכן שהוא רגיל למשהו אחר לגמרי אצל הוריו…).לשם כך נועדה השיחה הזוגית, לדבר על הדברים ולהגיע ביחד להבנות ולתיאום ציפיות.
ככלל חשוב לבטא את הציפיות בצורה מעודנת: לא לבוא בדרישות מוחלטות ולהיזהר מדיבורים של שליטה וכוחניות, וכן לקבל את הסירוב בהבנה, במידה והצד השני לא הסכים לבקשה.
קושי גדול קיים במצבים שאחד מבני הזוג מרגיש שנפגע מבן זוגו, שזלזלו בו, שלא התחשבו בו וכיו"ב.
יש זוגות שמתקשים לפתוח בשיחה בנושא – לא קל לעסוק ולדבר על הנושאים שיש בהם מחלוקת, ובפרט שלעיתים קיים חשש של ערעור יציבות הזוגיות, ולכן מעדיפים לשמור את הדברים בבטן (עד שלבסוף הדברים מתפרצים…) ויש שנוטים לתקוף ולהאשים, דרך שלרוב לא מצליחה להוביל לשיחה הפותרת את הבעיה. שיחות שיעסקו בעיקר בהטחת האשמות, בתלונות ובהתקפות על הצד השני, לרוב יגרמו לצד השני במקרה הטוב 'להסגר' ובמקרה הפחות טוב 'להחזיר מלחמה'.
אמנם שיחה גלויה ואמיצה, בה כל אחד משתף ברגשות שלו ובציפיות בצורה נכונה, בעזרת השם, תוביל את הזוג לצמוח מתוך המשבר.
במקום לתקוף ולהאשים צריך בעיקר להסביר מה קשה לי בהתנהגות של בן זוגי, למה זה פוגע בי, ולהשתדל להביא דוגמאות למקרים שהיו ולהיזהר מהכללות (במקום לומר 'אתה לא אוהב אותי', יש להשתמש בלשון 'אני' – 'אני מרגישה…שאתה עושה כך וכך… קשה לי עם… שהרי אנו…').
את דברי הביקורת יש לנסח בדרך של רצון להביא לשינוי ולפתרון (למשל: היה עוזר לי אם להבא תאמר/תעשה כך וכך; הייתי רוצה שנשוחח ונחשוב איך להבא הדברים יראו אחרת…; הייתי רוצה לשמוע למה אתה מתנהג כך, האם פגעתי בך…).
בזמן שיחה זוגית, רצוי להתחיל במשהו חיובי, לא בתור מניפולציה שהצד השני יתפנה להקשיב, אלא מתוך עמדה נפשית המבינה שבשורש באמת כל אחד רוצה בטובת השני, ומתוך ראיה כוללת שבה הקשיים מקבלים את מקומם הראוי ואינו מבטלים את הדברים היפים והטובים המתקיימים בזוגיות.
יש ציפיות שקשורות לרצון גלוי או סמוי לשנות את השני, למשל אם יש משהו 'פזרן' ואני רוצה שהוא יהי'ה 'חסכן' ו'שהיו לו יותר גבולות' או למשל שיש פער בהתנהגות וברמה הדתית בין בני הזוג והאחד מצפה שהשני יהי'ה 'יותר דתי'.
במקרים אלו – צריכה להיות שיחה על הנושאים, אבל כל אחד צריך לדעת שהוא צריך להיות עסוק בעיקר בעצמו ולא להיות עסוק בשינוי של השני. במיוחד בעניינים אישיים הקשורים לבניין האישיות של בן הזוג, השינוי צריך לבוא מתוך בחירה ואנו לא יכולים להחליט עבורו. וזאת מלבד הניסיון אשר מלמד שבד"כ 'הפעלת לחץ' לשינוי, לא מובילה לשינוי וצמיחה אלא להתנגדות.
ניתן להוסיף עיקרון נוסף: רוב הדיבורים צריכים לעסוק בטוב הקיים ובאהבה ואז יש מקום לדבר על מה שצריך לשפר ועל הציפיות שלא מומשו, (למשל איש שישמע מאשתו מאה פעמים ביום כמה היא אוהבת אותו ופעם אחת הוא ישמע תוכחה, הוא יהי'ה פנוי נפשית ורגשית להבין את דבריה ולקבלם, אך באם ישמע בעיקר ביקורת, הוא 'יסגר' ולא ישמע).
ד. לשון הרע בין בני זוג
החובה לשמור על דיבור נקי, הנזהר בכבוד הזולת ואינו עסוק בגנותו, מתקיימת גם ביחס לבני הזוג ולכן קיים איסור הלכתי ומוסרי של 'לשון הרע', לדבר שלא לצורך בגנות אחרים (רבי ישראל מאיר הכהן מראדין זצ"ל, בספרו 'חפץ חיים' בהלכות אסורי לשון הרע – כלל ח אות י) וגם שהסיפור יוביל למחלוקת (שהשומע, מתוך נאמנותו לבן זוגו – יטור שנאה ויחל לריב עם מי שפגע בבן זוגו או שיסית את בן זוגו לריב עם פלוני). אמנם במקרים שהאחד משתף את השני על מנת להזהיר אותו מפני אנשים שאינם מהוגנים ובפרט שחשוב לו שבן זוגו יזהר או יתרחק מהם הדבר מותר.
על כן שיש רצון לשתף בעניינים שונים, ניתן לדבר על הנושא באופן כללי מבלי לחשוף את כל הפרטים (כגון היום אחד האנשים בעבודה עשה כך וכך…), אמנם לעיתים קיימת חשיבות בחשיפת הפרטים על מנת לאפשר דיון במצב על מנת שבני הזוג ידעו יותר טוב מה עובר אחד על השני וכן על מנת לייעץ זה לזה איך נכון להגיב ולהתנהל.
במקרים אלו, מותר לשתף, אך הדגש צריך להיות לא העיסוק בגנות הזולת, אלא שיתוף בקושי ובדרך להתמודד עם המצב ולשפרו וכפי שחכמים דרשו (יומא ע"ה ע"א) את הפסוק (משלי יב כה) "דְּאָגָה בְלֶב אִישׁ יַשְׁחֶנָּה" ואמרו שישיח את הדאגה – "ישיחנה מדעתו" וכן "ישחינה לאחרים", והכוונה שעל ידי שמספר לאחרים דאגתו תוקל לו ויוכל להשיח מחשבו ממנה.
זהירות ורגישות מיוחדת נדרשים במיוחד באותם מקרים בהם אחד מבני הזוג מדבר על מישהו שבן הזוג השני נמצא עימו בקשר וביחסי גומלין (למשל קרובי משפחה, חברים).
ה. על מה רצוי שלא לדבר
ככלל אמון בין בני זוג נוצר בעקבות שיתוף וגילוי, ככל שהאחד מסתיר דברים מהשני – יכולה להווצר חשדנות או ריחוק סמוי.
יחד עם זאת צריך לשקול עד כמה ומתי נכון לחשוף בעניינים שיכולים לגרום לבן הזוג לזלזל או לא להעריך את מי שמשתף (למשל 'חטאי נעורים'), ובפרט בתקופת הנישואים הראשונה, לפני שנוצר קשר יציב, יש צורך לשקול ולהיזהר.
כמו כן לפעמים צריך לשקול האם פתיחת נושא מסוים תביא לתועלת או להעמקה של השוני ולפעמים אף לתחושת של ייאוש. למשל נושא שכבר עסקו הרבה פעמים וצריך כעת קצת להרפות ממנו ובפרט שלפעמים 'הזמן ומהלך החיים' יעשה את שלו ולכן טובה השתיקה.
ולדוגמא מצב שבו אחד מבני הזוג מתעקש לעשות דבר, שבן הזוג השני 'בטוח' שהוא אינו טוב לבן זוגו, לפעמים חשוב לשוחח, אך לפעמים בן הזוג מרגיש 'שאין עם מי לדבר' והשיחה רק תעצים את המחלוקת, ולכן עדיף לתת לבן הזוג שיגיע למסקנה מתוך ההתנסות אישית ולמידה (וגם זאת מתוך ענוה, שכן יהיו פעמים שממקום כשלון תופיע הצלחה).
או למשל שאחד מבני הזוג נמצא בתקופה 'לחוצה' (האשה אחרי לידה, נמצאים כמה ימים לפני פסח או ראש השנה; משהו פוטר מהעבודה) ולכן אין זה הזמן המתאים להעלות נושאים כבדי משקל שצריכים פניות נפשית.
יש להימנע מלערוך השוואות עם אחרים כגון "למה אתה לא עושה כמו שאבא שלי היה עושה"; "למה את לא טובה כמו…" וכן להימנע מלומר דברי ביקורת בפני אחרים, אלא בשעת שיחה זוגית.
איך מקשיבים והאם אנו מבינים האחד את השני
כמה פעמים קרה לנו, שכאשר האחד משתף אותנו בחוויה שחווה, אנו מיד מגיבים ואומרים: "כן גם לי קרה כך וכך…"., לרוב המשתף מעוניין שנקשיב לו, שנהי'ה איתו ונבין מה עבר עליו, ולא נהי'ה עסוקים בעצמנו.
לכן הקשבה, משמעותה להיות עם הצד השני מתוך עמדה נפשית של למידה וגילוי.
הקשבה זו למשל כוללת שאילת שאלות המבקשת להרחיב את מה שנאמר, לעיתים מבלי צורך של הצד השני שנביע עמדה אלא שפשוט נקשיב ונהי'ה איתו.
וכן פעמים רבות – האדם מספר ומשתף מתוך רצון לשמוע דברי חיזוק ואישור לדעתו ולמעשיו (ולא מעוניין בהכרח לשמוע את דעתנו האישית)
כמובן שאם בן הזוג, שואל ומבקש לשמוע את דעתנו בנושא – לאחר ששמענו והבנו, נוכל להשמיע ולייעץ.
בחוברת "הזמנה לשיח זוגית" הובאו הצעות וכלים מעשיים לשאלת שאלות בתחומים שונים.
בנוסף, במיוחד בשיתוף בענייני הבית, יש והצד השומע מרגיש שהדברים נאמרים כדברי ביקורת עליו, ולכן הוא נכנס לעמדת הגנה או התקפה, דבר שגורם שהוא אינו מאפשר לעצמו להיות קשוב לצד המספר.
מעבר למוכנות להקשיב, עלינו להיות מודעים – שלא בהכרח המילים ששמענו, והדרך שהבנו אותן, הם באמת מה שהשני התכוון לומר. לכל אדם יש את ה'שפה' שלו ואת העולם שלו. המודעות לכך חשובה, היא מובילה לענווה ולרצון לשאול יותר על מנת לנסות להבין את השני ובמיוחד בתקופה הראשונה של ההיכרות.
למשל. שמשהו אומר "היה לי יום עצוב". ניתן לשאול מה קרה, למה זה היה עצוב? מה יגרום לך שמחה?
וכן למשל במצב שאחד מבני הזוג מאוכזב שהשני לא עשה משהו שהוא ציפה שיעשה. האכזבה נובעת מן ההנחה שבן הזוג השני אמור לדעת מה אני מצפה (לי זה כל כך ברור!!!), אמנם פעמים רבות בן הזוג כלל לא חשב על הנושא (ייתכן כי הוא לא זקוק לדבר זה). גם במצב זה נכון להסביר את הצורך, ולפנות בבקשה לבן הזוג השני בצורה גלויה וישירה.
בנוסף, העובדה שאנו כל כך מכירים את בן הזוג, שאנו מכירים את הרקע ויש לנו משקעים מהעבר, יכולה לגרום לכך שכאשר נאמרת אמירה, אנו לעיתים 'כבולים' באותן הכרות קודמות שלא מאפשרות לנו להשתחרר ולשמוע אמירה חדשה ו/או שונה מהידוע עד כה.
לדוגמא: אנו יכולים לשמוע אמירות בין בני זוג כמו "הוא לא מבין אותי", "הוא לא יודע מה עובר עלי", והאיש כלל לא מבין מה האשה אומרת "והרי אין כמוני בעולם שמכיר אותך…". לעיתים כוונת האשה שהאיש כלל לא הכיר אותה, ולעתים כוונתה שבגלל שהוא הכיר אותה בעבר, הוא ננעל – ולא נפתח להיכרות מחודשת המכילה את השינויים שהאשה עברה ואת רצונותיה המתחדשים.
פערים בצורך בקיום שיחה ותקשורת
לכל אחד מאיתנו צרכים שונים, גם בתחום הצורך בקיום השיחה ייתכן ויהיו הבדלים. ניתן גם לומר בהכללה זהירה, שפעמים רבות הצורך בקיום שיחה רגשית ומשתפת אצל האשה, גדול מאשר אצל האיש.
ניתן להציע שלושה טיפים:
א. טיפ זוגי – כאשר מזהים את הפער מדברים עליו, לעיתים בני הזוג כלל לא מודעים לצרכים של הצד השני, בסיום השיח מגבשים הבנות ומסדירים תיאום ציפיות.
ב. טיפ לצד שזקוק/שרוצה פחות שיחה – הזוגיות מורכבת מדברים ששניכם אוהבים לעשות ביחד והיא מורכבת גם מנתינה אחד לשני, אם הצד השני זקוק שתקשיב לו, וזה עושה לו טוב, בשביל זה יש זוגיות (וכמובן כל חסד, צריך את הגבורה המגבילה אותו).
ג. טיפ לצד שזקוק/שרוצה יותר שיחה – לא הכל צריך להעשות עם בן הזוג, ניתן בהחלט למצוא אדם נוסף לשיחה (אפשר ביחד לדבר על מה כן חשוב לך לדבר עם בן הזוג ומתי).
מתי צריכים לפנות לקבלת עזרה חיצונית
כיום הולכת וגוברת המודעות אצל בני זוג לרכישת כלים לתקשורת מיטבית יותר, זה יכול להיות במסגרת הרצאה, סדנא, קריאת מאמרים בנושא, אימון זוגי ועוד. דבר זה מקובל יותר ויותר משום שבני הזוג מבינים את החשיבות להשקיע בקשר מתוך רצון להתקדמות, גם מבלי שקדמה לכך בעיה או מצוקה. על רקע זה צמח הרעיון להוציא לאור את החוברת "הזמנה לשיחה זוגית" שמזמינה ומאפשרת קיום של שיחה זוגית בדרך טבעית כחלק מבניית הזוגיות הטובה והיציבה.
זוגיות יציבה היא זוגיות שבה בני זוג באופן כללי מנהלים ביניהם תקשורת טובה ושכל צד מרגיש שהשני מקשיב לו. בני הזוג מצליחים לבד להתגבר על פערים ומחלוקות שקיימים ומיישבים ביניהם את ההדורים.
אמנם זוגיות שאיננה יציבה, היא זוגיות בה בני הזוג מרגישים ש'התקשורת תקועה' – הם 'מנסים ומנסים', אך הם לא מצליחים, הם מרגישים שהשיחה נקטעת, שיש מאבקי כח, שיש תחושה של ייאוש.
במצב זה צריך לפנות לגורם חיצוני, לפנות לאימון ו/או ייעוץ או לטיפול.
תהליך הייעוץ והטיפול כוללים לרוב הליך של אבחון של המצב והגורמים שהובילו אליו, ונתינת כלים אישיים וזוגיים לשפרו, כאשר בהליך טיפולי קיימת התמקדות גדולה יותר בהבנה של הסיבות להתנהגות, ובו עוסקים בשינוי פנימי על מנת לשנות את דפוסי ההתנהגות הקיימים (וממילא הוא לוקח זמן רב יותר). הליך האימון הזוגי קרוב יותר להליך הייעוץ, אך הוא מתמקד בעיקר בקביעת והשגת מטרות ברורות, ובנתינת כלים (כדוגמת כלים לתקשורת בין זוגית; הבנה מה אני עושה לא נכון ואיך לתקן; כיצד עובדים בדרך של שיתוף פעולה) ודרכים להשגת אותן המטרות. כמו כן ניתן במקרי מחלוקת, לפנות להליך גישור על מנת להגיע להסכמות ולבניית מסגרת ברורה המגדירה התהליכים הזוגיים והאישיים שבני הזוג מעוניינים בהם, על מנת לבנות זוגיות טובה יותר.
הרבה בהצלחה
ויהי רצון שתזכו לברכת חכמים "איש ואשה – זכו שכינה ביניהם".
ערן משה מרגלית – 'משכן שלום'
טבת התשע"ד