מוכן לבוא לגישור אבל חשוב לך להבטיח שהסיפור יסתיים.

מתלבט בין גישור להכרעה על פי דיני התורה.

אחד העקרונות של הליך הגישור הוא 'עקרון הרצוניות' המאפשר לצדדים להפסיק את ההליך בכל זמן נתון.

עקרון זה מאפשר לצדדים 'לשלוט' בתהליך ולסיימו רק במידה והם מרגישים מרוצים, אמנם פעמים רבות 'עקרון' זה מרתיע אנשים מכניסה לתהליך, וזאת משום שקיימת חוסר וודאות באם הוא יסתיים ("למה להשקיע זמן וכסף ולבסוף גם לא להגיע להסכם").

במקרים אלו ניתן לסכם מראש כי במידה ויישארו נושאים שעדיין שנויים במחלוקת, הצדדים מקבלים עליהם את המגשר כבורר או יפנו לדין תורה.

הליך זה נקרא בשפה המקצועית "גישבור", ובו הצדדים מתחילים בהליך גישור רגיל, ורק באם לא יישבו ביניהם את כל ההדורים, הופך המגשר לבורר בעל סמכות להכריע בסכסוך או מפנה את הצדדים לדין תורה.

ואמנם חשוב לתת את הדעת לכך שהפיכת המגשר לבורר – משנה את העמדה הנפשית של המגשר מאדם נטרלי לחלוטין המבקש לעזור לצדדים להבין אחד את השני, לאדם הנדרש להכרעה מי הצודק, שינוי זה יכול להשפיע על התהליך כבר בתחילתו, ומשום כך אנו ב'משכן שלום' ממליצים לעיתים לצדדים להגדיר מראש, בתחילת הליך הגישור – פניה לבורר חיצוני או בית דין באופן מוסכם במידה וההליך לא הסתיים, בדרך זו מובטח לצדדים מצד אחד שהמגשר יעסוק רק בתחום הגישור בלא כל פניה, ומצד שני עדיין ברור שההליך יגיע לסיומו.

במקרים אלו ניתן לחתום בעת הכניסה לתהליך על הנוסח הבא:

במידה והליך הגישור לא הסתיים בהסכם ו/או במידה ונשארו נושאים בהם קיימת חוסר הסכמה בין הצדדים, יועבר העניין להכרעת בית הדין____________/הבורר______. חתימת הצדדים על הסכם זה כמוה כחתימה על הסכם בוררות לכל דבר ועניין.